עברית

מתחת לפני שטח, מתנהל קרב בציוריי; מאבק ביו סדר לבין תוהו עליז , בין המנומס לבין השובב והילד הרע שמתחבא בי.
נדיר שאני מתכנן את עבודותי לפרטים, אם בכלל. אדרבא, אני שש לתקוף את הקנבס מהר,בפראות, ואז ברוגע אני עובד ב”פינצטה” לאסוף את כל הפריטים הלוחמים זה בזה, לתוך חבילה אסתטית אחת. אני אוהב שהכל יפהפה בסוף, אך לא מושלם. שלמות משעממת אותי, כמו בשטיחים פרסיים אמיתיים ובניגוד לשטיחים תעשייתיים; היופי קיים במקריות, בטעות, בצביעה ובדהייה הבלתי אחידה של הצמר.
אם כבר בשטיחים עסקינן, אזי יש פן נוסף משותף המעסיק אותי שנים: אורנמנטיקה. קישוט, עיטור ודוגמה היו מילים גסות בעולם האומנות במשך נעורי, ואהבתי אותם אהבה אסורה. ציורי התערוכה עוסקים כולם בגבולות שבין הקישוט המוקצה והאומנות. אני בודק את האפשרות שהקישוט ישמש כדרך הבעה אומנותית ורגשית. לכן, בכוונה צמצמתי את מגוון הדמויות בעבודות השונות, כדי להתמקד באותו חיפוש ציורי. מידי פעם גם צמצמתי את הקומפוזיציה למינימום פשטני, כדי לתת דרור לריצוד הדוגמה ויכולתה לתת חיים ועניין לציור.
צילום קולט שבריר שניה. בעיני, ציור דומה יותר לקולנוע אירופי, עם דמויות ועלילה המתפתחות לאיטן לאורך כל היצירה. אני אוהב ציורים המשאירים חלונות הצצה, המאפשרים להתבונן לשלבים המוקדמים ולכוונות המשתנות של האומן. טעויות הן חינניות.

אודותי:
נולדתי בצל גשר “ג’ורג’ וושינגטון” – גשר מיתרים אדיר, שאין כמותו בארצנו. גשר שמגדלו המערבי נטוע עמוק בפרברים, ערש הקניונים. מגדלו המזרחי מתחבר ל”שכונה הישנה” של המהגרים היהודים, ליידיש ולזכרונות עמומים של פוגרומים, חלוצים רוקדי הורה וסיפורי התנ”ך.
חציית נהר ההדסון היא פלא. גם היום, לאחר 55 שנות מעבר בגשר, אני עדיין מרים את עיני אל מגדליו – אל הגובה הלא נתפס ואל המיתרים המתוחים מפסגת המגדלים בקשתות אלגנטיות לאורך מרחק רב. אני תוהה איך המיתרים נושאים את משקל 14 נתיבי הכביש בן הקומותיים ועומדים ברעידות של משאיות בנות 16 גלגלים?
בלי מתח אדיר ומאוזן להפליא, שמעוגן עמוק בצוקים הגעשיים של ניו ג’רסי וצפון מנהטן, כל המבנה הכביר הזה היה מתמוטט. בלי חישוב מדויק של משקל הגשר המרכזי, לעומת המשקל הנגדי של הגשרים החיצונים, המגדלים היו נופלים איש על אחיו. ומה עם רוחות הסערה?
גם בחיי וגם באומנותי, אני תלוי בין מגדלים מנוגדים, ועמל כדי לגשר ביניהם: בין תרבויות ושפות, בין אהבות, לעתים מתחרות ליהדות ולאומנות, בין יופי פשוט ורענן, לערכי אומנות “רציניים”, בין הספונטני למחושב.
מתח הוא טוב ליצירה, אך אני משתדל לספק את שני הקצוות. שיהיה גם קצת שקט. בשיטת הגשר התלוי.

ועוד קצת פרטים
יליד ארה”ב 1956, עליה 1980, נשואי ואב לשלושה, תושב ירושלים
לימודים: תקשורת חזותית בבצלאל, כיתות אומן עם אורנה מילוא, סדנת הדפוס ירושלים, תואר שני בעבודה סוציאלית.
תערוכות יחיד: גלריה וולטוך, טנפלי ניו ג’רסי 2007, 2008; גלריה בודזין JCCNV פיירפקס ווירג’יניה 2007; מרכז יודאיקה עציון 2006; גלריה משכית, ירושלים 1981
תערוכות קבוצתיות נבחרות: מוזאון ג’וסלין לאומנות, אומהה נברסקה, ארה”ב 1989; גלריה פלין, גרנוויץ’ קונקטיקוט ארה”ב,  שתפתח בסתיו 2011
פרסים: פרס זהב לעיצוב לוח שנה אמנותית, יריד הספרים הבינלאומי, פרנקפורט 1990; משרד התעשיה + ואגוד הגרפיקאים , פרסי זהב ונחושת לעיצוב לוחות שנה 1990